איסור תערובות בשר וחלב

תערובות

איסור שנתערב בדבר מותר. לדוגמה: בשר בחלב, או כשר וטרף.

עקרונות
מדין תורה איסור שנפל לתוך היתר ונתערב בו עד שאינו ניכר,ואי אפשרלהפריד את האיסור מן ההיתר - בטל האיסור המועט ברוב היתר, והפך גם הוא להיתר, שאנורואים את האיסור וההיתר המעורבים כדבר אחד, והתורה אמרה "אחרי רבים להטות"; כלומר: תקבע את דין כולו אחרי רובו ואם אפשר להפריד בין ההיתר לאיסור, אין האיסורבטל .

נתן האיסור טעם בהיתר, גם אם הוציא את האיסור, כל עוד טעמו ניכר בדבר המותר, נאסר גם המותר מדין תורה. "טעם כעיקר - דאורייתא", ושיערו חכמים שרוב המאכלים אינם נותנים טעם בכמות העולה עליהם פי שישים, ולכן קבעומידה אחידה לעניין ביטול דבר האסור, שההיתר יהיה פי 60 מהאיסור.

כל זה לעניין איסור. אבל לעניין עונש - אינו לוקה ואינו חייב כרת ולא קרבן עד שיאכל אתממשו של האיסור.

בסוגי התערובות של איסור והיתר אנחנו מבחינים הבחנותאלה:

מין במינו: שני דברים דומים, שהאחד אסור והאחדמותר. לדוגמה: בשר טרף שנתערב בבשר כשר, במקרה כזה אין מעבר טעם, שהרי הטעם שלשניהם שווה.

מין באינו מינו: שני מינים שוניםשנתערבו, ויתכן שהאסור ייתן טעם במותר.

כאן אנו מבדילים בין יבש ביבש

לבין יבש בלח או לח בלח.

יבש אינו גורם למעבר טעם לדבר יבש, אבל אם אחד משני המתערבים לח, או אם שניהם לחים, יש מעבר טעם.



ביטול ברוב ובשישים

נתערבו איסור והיתר מיןבמינו,כיוון שאין כאן מעבר טעם, מדין תורה בטל האיסור ברוב היתר הנמצא אתו.

נתערבו מין באינו מינו,היה אחד המינים לח, אושניהם לחים, יש מעבר טעם, ולכן צריך מדין תורה 60 כדי לבטל את האיסור. היו שניהםיבשים, אין כאן מעבר טעם, האיסור בטל ברוב מדין תורה. בישלו את התערובת, יש מעברטעם, חזר האיסור וניעור, ויש צורך שיהיה בהיתר כמות פי 60 מהאיסור כדי לבטלו. תערובת זו דינה מיוחד: כל עוד לא בישלוה, בטל האיסור ברוב. בישלוה, חזר האיסורוניעור, וצריך 60 לבטלם כדי שלא יטעו ויבשלו ויאסרו את התערובת, אסרו חכמים גםתערובת של יבש ביבש, מין בשאינו מינו, בשישים, כדי שלא יחשבו שהיא מותרת לחלוטין ויבשלוה, ותאסר.

נמצא לפי דין תורה:כל איסור שנתערביבש ביבש, בטל ברוב, וכל איסור שנתערב מין במינו, בטל ברוב, כיוון שבשני אלה איןהאיסור נותן טעם בהיתר. נתערב איסור בהיתר, מין בשאינו מינו, לוש - יש מעבר טעם, וצריך בהיתר פי 60 מן האיסור כדי לבטלו.

מדרבנן גזרו שתי גזרות:

א. מין בשאינו מינו ויבש ביבש צריכים אף הם ביטול ב-60, שהרי אם יבשלו את התערובת יהיה צורך בביטול ב- 60 מדין תורה.

ב. מין במינו שנתערב לח בלח או לח ביבש- גם הוא צריך בטול ב- 60, גזרה שלא יבואו להחליפו בתערובת של מין בשאינו מינו, ושם צריך ביטול ב-60 מדין תורה.

נמצא עכשיו שכל איסור בטל ב-60, ורק מין-במינו שהוא יבש-ביבש בטל ברוב.


ביטול במאה ובמאתיים

עוד הוסיפו חכמים ואסרו תערובת של תרומה שנתערבה בחולין מין במינה עד מאה, שאם יש פחות ממאה חולין בתערובת כנגד התרומה, הכול אסור כתרומה.

ובערלה ובכלאי הכרם הוסיפו ואסרו מין במינו עד מאתיים.

אבל מין בשאינו מינו, גם בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אינו אוסר אלא עד שישים.

תבלין ודבר הנותן טעם גם בפחות 1/60 אינו מתבטל כל זמן שטעמו ניכר.


דברים שאינם בטלים


איסור שאפשר שיחזור להיות היתר,כגון שנדר שלא יאכל כיכר, ונתערב הכיכר בככרות של היתר, כיוון שאפשר שיתירו לו את הנדר וייהפךהכול להיתר, אינו בטל, ואסורים כל הכיכרות.

וכן ביצה שנולדהביום טוב, שאסור לאוכלה בו ביום, ונתערבה באחרות, אסורות כולן, שהרי אפשר לחכות עד מחר ויהיה מותר לאכול את הכול.

וכן הדין בהקדש שנתערב בחולין, שאפשר לפדות את ההקדש.

וכן הדין בטבל שנתערב במעושר, שאפשר לעשר על התערובת, וכל כיוצא בזה.

בכל המקרים האלהאין התערובת בטלה כלל אם נתערב מין במינו. אבל אם נתערב מין בשאינו מינו, בטל בשישים.

יין שנתנסך לעבודה זרה ונתערב ביין אחר, אינו בטללעולם, בגלל חומר איסורו. אם נתערב בשאינו מינו, בטל בשישים.

חמץ בפסח ,בגלל חומר איסורו ורוב הרגלו בכל השנה, גזרו בו חכמיםשלא יתבטל בין במינו ובין בשאינו מינו.

אבל סתם יינם שלגויים, שאינו אסור מן התורה אלא משום גזרת חכמים, וכן חמץ בערב פסח מזמן איסורו עד הלילה, דינם כשאר איסורים, והם בטלים יבש ולח, במינו ובשאינו מינו, הכול כדין שאר איסורים.