את ערכה המיוחדת של מצוות הכשרות וחשיבותה בעיצוב וביטוי קדושתו המיוחדת של העם הזה – מוצאים אנו בתורה מספר פעמים בפרשות הדנות במאכלות האסורות.

למרות שאין הכתובים מפרטים את טעמו ונימוקו של האיסור המסוים של בהמה או חיה פלונית או מאכל אלמוני, יכולים אנו לקבל מושג כללי, על מנת להבין את  הערך הנשגב הטמון במסירת הכשרות לעם ישראל ככלל,  ולכל יהודי בפרט.

בספר דברים, כהקדמה לפרשת המאכלות האסורות – הפותחת בפסוק: “לא תאכל כל תועבה” – מדגישה לנו התורה את הסיבה לכך: כי עם קדוש אתה לה’ אלוקיך ובך בחר ה’ להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה”. – ולכן – “לא תאכל כל תועבה”.

ובסיום פרשת שמיני בספר ויקרא – העוסקת גם היא בנושא המאכלות האסורות – מדגישה שוב התורה: “כי אני ה’ אלוקיכם  וגו’ והייתם קדושים כי קדוש אניו לא תטמאו נפשותיכם בכל השרץ” וגו’.

התמונה הכללית המתקבלת מפסוקים אלו היא, ששמירת טהרת המאכל ענינה:
א) שמירת ה”היגיינה” של הנפש האלוקית הקדושה שביהודי.
ב) סימן היכר של עם ישראל – היוצר חיץ חברתי בין ישראל לאומות העולם, כדלהלן:
היגיינה מיוחדת לנפש ישראל:
בהתבסס על ההנחה שעם ישראל הינו “עם סגולה” ו”כי קדוש אתה” – הורתה לנו תורתנו הקדושה – שהיא תורת חיים (כלומר, הוראת דרך בחיי היום-יום) מערכת של תרי”ג מצוות, אשר חלק מהן (מצוות “עשה”) פעולתן באופן חיובי: המשכת קדושה וטהרה על נפשו של היהודי. וחלק מהן (מצוות “לא תעשה”) פעולתן באופן שלילי: מניעתה של הנפש הקדושה מכל דבר העלול להוליד בה תכונות מזיקות ומפריעות לפעולתה.המאכלות האסורות מוגדרים בתורה כ”שקוץ ותועבה” לנפש האלוקית של ישראל (למרות שלפעמים הם דווקא מאכלים טעימים לחיך .
לאומות-העולם (שאין להם את הסגולה והייחוד) אין במאכלים אלו שום נזק. רק לבני ישראל גורמים מאכלים אלו הטמאים לטמטום הלב, (אין הכוונה שאכילת מאכלים בלתי כשרים   פוגעת ב- איי-קיו הרוחני של ההכרה האלוקית – (דבר הגורם בין השאר לנטייה שכלתי היפך-האמונה), ולטמטום הלב – (היינו העדר היכולת הרגשית לחוש רגש אלוקיקדוש, או חוויה של התעלות רוחנית בלבו). ולכן הוזהרו רק בני ישראל – עם סגולה – עלמאכלים אלו הטמאים.
ומשל למה הדבר דומה – לרופא שביקר אצל החולה ואסר עליו מאכל מסוים והחולה תמה: מדוע אסר הרופא מאכל זה בשבילי, ואילו לחברי החולה במחלה זו – לא אסר כלום?  מחלתו של חברך – ענה לו הרופא – אנושה, אין לו סיכוי לחיים. משא”כ אתה מזומן לחיים, ועל כן עליך להקפיד על בריאותך.
כך ישראל, עם קדוש – המזומן לחיי עולם הבא – נצטוו להימנע מכל דבר טומאה הפוגם בקדושתם בעולם הזה ובעולם הבא. ולכן הגבלות אלו של איסורי המאכל אינן חלילה מעמסה על היהודי, אדרבה – בזכות הגבלות אלו מגיעים אנו לשיא הסיפוק והאושר של ” קדושים תהיו – כי קדוש אני ה’ אלוקיכם”.
משל למה הדבר דומה – לזמר אופרה בעל מיתרי קול נפלאים, החייב לשמור על הגבלות מסוימות (להימנע מעישון, משקאות-קרים, אימונים, ותרגילי פיתוח קול), הגבלות אלו נשמרות על ידו בסיפוק ובחפץ לב – ביודעו שאלו שומרים על צלילות קולו הנדיר, ומעלים אותו לדרגת אומן בעל-שם. לא כן, אדם רגיל, אינו מצווה להקפיד בכל אלו, אין לו על מה לשמור…
ולמה הדבר דומה – אדם הרוצה לאכול בנקיות, רוחץ ידיו במים וסבון – ודיו בכך. לעומתו,  רופא מנתח הפועל בחדר ניתוח, ועליו לבוא במגע עם איברים פנימיים – זקוק לשם כך לסטריליזציה יסודית יותר.
לאומות העולם – שאין להם את הסגולה האלוקית, שגרמה לישראל להיות עם הנבחר, מספיקה דרגת ההיגיינה שנקבעה על ידי מדע הרפואה – מדע אנוש.
לעם ישראל – דרושה היגיינה סטרילית-נפשית מיוחדת שנקבעה על ידי דעת עליון של הקב”ה – לנפשם האלוקית, והיא מצוות כשרות.
למה צריך לשמור כשרות ?
המזון הוא גורם מרכזי בגידולו ובבניית גופו של כל יצור חי. הדם, הרקמות, העצמות – הכל נוצר מהמזון. סוג המזון משפיע על איכות התאים ומנגנוני הגוף הנוצרים ממנו. לכן בני אדם הניזונים ממזון שונה, יהיו שונים גם במבנה גופם ובאופי רקמותיהם.
המדע המודרני גילה, שהמזון משפיע לא רק על תאי הגוף, אלא גם על האישיות. את שינויי האופי והמנטאליות שבין עמים שונים מייחסים לא במעט לשינויים בנוהגי האכילה. לדוגמא, בני אדם הניזונים ממזון צמחוני שונים מאוד באופיים ובמזגם ממי שתזונתם מבוססת על בשר. אוכלי בשר-חי שונים בתכונות-נפשם ממי שנוהגים לבשל את הבשר. כי המזון משפיע בדרך בלתי נודעת כלשהי, גם על הנפש.
במבט ראשון הדבר נראה מוזר – מה הקשר בין המזון לנפש ? אבל מתברר שיש קשר. סמים ומשקאות חריפים מוכיחים עד כמה יכול דבר פיזי להשפיע על הנפש.
על בסיס עיקרון זה מסבירים כמה ממפרשי התורה את תפקידה של הכשרות. הבורא, בתורתו, גילה לעם היהודי, כי יש סוגי מזון שעלולים להחדיר תכונות שליליות לנפש היהודית, ולכן אסר עלינו לאוכלם. מערכת דיני הכשרות היא אפוא ‘חוקי היגיינה’ לנפש היהודית. המאכלים האסורים גורמים פגיעה בנפשו של היהודי והפרעה ליכולתו למלא את חובותיו, ולכן יש להימנע מלאכלם.
הפגיעה מתבטאת ביכולת לקלוט דברים רוחניים וקדושים. הנזק הוא לעדינות הנפשית המיוחדת ליהודי. משהו מהרגישות לרוחניות, לטוהר, למוסר, לקדושה – עלול ללכת לאיבוד. מבחינה זו הזלזול בכשרות גורם נזק שקשה לתקנו, והדבר חמור במיוחד אצל ילדים קטנים, שגופם ונפשם נתונים בשלבי בניין ועיצוב.
מי צריך לשמור כשרות ואיפה?
שמירת הכשרות חלה על כל יהודי באשר הוא, אולם, כשרות המזון בבית מופקדת בעיקר בידי האישה היהודייה, שברוב המקרים היא זאת שאחראית למטבח. התורה מסרה לידיה את אחד היסודות החשובים ביותר בקיומו של עמנו, על ידי שמירת הכשרות מבטיחה האישה את שמירת צביונו של הבית היהודי ואת טהרת הנפש של הדור הבא, וזו זכותה הגדולה.
חשוב לזכור ! כי חובת הכשרות חלה על היהודי לא רק בביתו אלא גם בהיותו בחוץ, כאשר הולכים לאכול במסעדות או בבתי קפה וכדומה,  יש להקפיד לאכול רק במסעדות כשרות.
כיצד מזהים מסעדה כשרה?
כל מסעדה שעומדת בתקנון של הרבנות המכשירה את המקום, אמורה להציג בפני הקליינטים את תעודת הכשרות, חשוב לבדוק האם התעודה היא  בתוקף ומקורית אולם, צריך לזכור אף אחת מן ההסברים לעיל אינה “סיבה” לשמירת הכשרות. להפך: משום שנצטווינו בכך על ידי מי שברא את גופינו  ונפשותינו – הרי מובן מאליו שאורח החיים של שמירת כשרות יהיה מועיל לגופנו ונפשנו כאחד.

צור קשר